האם יש קשר בין ריצה על חול ים לבעיות בגיד אכילס
- By athleticlinic
- •
- 20 Jun, 2018
- •
איך להתכונן לריצה על חוף ים

ריצה על חול ים שונה מריצה על משטח קשה, את זה כל אחד מבין. אך מה
בדיוק קורה שם? איך נגיע מוכנים יותר? מי צריך להיזהר? ולמי זה יעשה בעיקר טוב?
מחקרים מראים שריצה על חול ים גורמת להוצאה אנרגטית גבוהה פי 1.6-2.7 מריצה על אספלט! לא מעט, לכן דבר ראשון שאתה צריכים לזכור זה שאם לא התאמנתם על ריצה דומה על משטחים רכים סביר להניח שלא תעמדו בקצב הרגיל שלכם אלא תרוצו לאט יותר, זוהי הזדמנות נהדרת בשבילכם להינות מהאווירה, הנוף ואולי אפילו לרוץ בלי שעון [מאוד משחרר כדאי לנסות]
אם אתם מתחילים או לא מורגלים בריצה על חול רך חפשו את החול הקשה יותר גם אם זה אומר קצת להרטיב את הנעליים.
ריצה על חול ים דורשת עבודה קשה יותר של שרירי השוק האחורית לכן כדאי
להגיע מוכנים וחזקים יותר. אז איך מתכוננים?
האימון הכי נכון לעשות הוא ריצה דומה בחול ים בנפחים שעולים באופן הדרגתי. אין לכם
זמן לרוץ בחוף? אין חוף בסביבה? התרגילים הבאים במיוחד בשבילכם:
עמידה על רגל אחת, ברך בכיפוף קל ועליה על קצות אצבעות. תתחילו מעשר חזרות לכל רגל
*3 [קל לכם מדי? תגבירו מס' חזרות/מספר סטים/להתחיל שקדמת כף הרגל על מדרגה והעקב
לכיוון הרצפה]
את אותו התרגיל מומלץ לעשות גם בברך ישרה.
סובלים מכאבים בגיד אכילס או משתקמים מפציעה בגיד אכילס? כדאי להתייעץ עם
הפיזיותרפיסט שלכם לגבי הקצב והמוכנות שלכם לריצה בחול רך, הפיזיותרפיסט שלכם ידע
להמליץ לכם באופן יותר ספציפי ומתואם אישית על מנת לא להחמיר את המצב הקיים או
לעצור את ההתקדמות בשיקום.
לפני הריצה מומלץ לעשות חימום דינאמי בעיקר לשרירי השוק האחוריים
ותנועתיות למפרקים [לא לשכוח שריצה על משטח לא יציב היא שונה ולכן להתכונן בהתאם]
עוד דגשים על איך להתכונן לריצה כאן: https://www.facebook.com/644348779069240/photos/a.655794037924714.1073741828.644348779069240/692130964291021/?type=3&theater
לסיכום, ריצה על משטחים רכים מומלצת ומגוונת לנו את שגרת הריצות,
מתאגרת אותנו ומאפשרת לחזק את הגפיים התחתונות בצורה אינטנסטיבית יותר.
אז שיהיה לכולנו בהצלחה ותזכרו שהכי חשוב להנות
מוזמנים לשאול אותנו שאלות ספציפיות בעמוד שלנו
https://www.facebook.com/Athleticlinic-644348779069240/
מקורות:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/9622579
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24898814
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27194434
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11820325
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1724633/

בעקבות כך הכתף נוטה יותר לבעיות של חוסר יציבות ביחס למפרקים אחרים, בייחוד בענפי ספורט אשר מצריכים טווחי תנועה קיצוניים בכתף.
חוסר יציבות בכתף יכול להתבטא בצורה של פריקה מלאה טראומתית עד לתת פריקה [פריקה חלקית] שקוראת באופן א-טראומתי.
במאמר זה נרחיב על תת פריקה של הכתף וניתן דרכים להתמודדות עם הבעיה.
דבר ראשון נרצה להגדיר מהי תת פריקה של הכתף ולהבין מה בדיוק קורה שם.
תת פריקה של מפרק הכתף הוא מצב בו ראש עצם הזרוע יוצאת באופן חלקי מהמכתש בו היא נמצאת שנקרא - הגלנואיד.
בניגוד לפריקה מלאה בה ראש עצם הזרוע יוצאת לחלוטין מהגלנואיד ומצריכה החזרה של הכתף למקומה על ידי רופא אורתופד, בפריקה חלקית לרוב הכתף 'קופצת' למקומה חזרה באופן עצמוני.
הפריקה יכולה להיות מוגדרת כקדמית אחורית ותחתונה כאשר רוב מוחלט של הפריקות הן פריקות קדמיות.
איך זה קורה?
בפריקה קדמית המנגנון בו הפריקה או התת פריקה נגרמות הן בדרך כלל תוך כדי הרמת היד מעל הראש וסיבוב חיצוני, במהלך התנועה הרצועות והשרירים אינם עומדים בעומס והכתף יוצאת ממקומה באופן חלקי או באופן מלא [בזמן פריקה מלאה], תנועה זאת של עצם הזרוע מותחת את הרצועות שמגבילות את התנועה של
המפרק לכיוון הנ"ל וכן לעיתים רבות נפגע הלברום - טבעת סחוסית דקה שנמצאת בהיקף הגלנואיד ותפקידה להגדיל את היציבות של הכתף.
בענפי ספורט כגון כדורסל, כדור יד, וג'ודו ישנם תנועות רבות בזווית בהן הכתף נמצאת בסיכון, לכן בענפי ספורט אלו הסיכון לפריקה גדל. בנוסף חשוב לזכור שהתפקוד עם תת פריקה פוגעת בתפקוד וביכולת הספורטאי. תחושת חוסר היציבות מקשה על תפקוד מעל גובה הכתף כגון בזמן זריקת כדור, היתלות על מכשיר מתח ומשיכה של הכתף.
אז מה עושים?
ספורטאי חובב או מקצוען שסובל מתת פריקות חוזרות של מפרק הכתף ניצב מול 2 אפשרויות:
א. שיקום שמרני - ברירת המחדל היא פיזיותרפיה, מחקרים מראים כי רוב האנשים אשר סובלים מתת פריקות של הכתף יכולים לתפקד בצורה מלאה אם יבצעו שיקום טוב. במהלך פיזיותרפיה הפיזיותרפיסט ישמור על טווחי תנועה מלאים של הכתף, יחזק את שרירי חגורת הכתף והשירירים המייצבים ויעבוד עם המטופל על חיזוק בסופי טווחים וכן על תפקוד בזוויות ה'פחות בטוחות' של הכתף. באם בסוף השיקום המטופל אינו מרגיש מספיק ביטחון בכתף וטווחי התרגול שלו אינו מספקים אותו יש לשקול את האופציה השנייה והיא ניתוח.
ב. ניתוח לייצוב הכתף - בניתוח האורתופד מבצע 'קיצור' של הרצועות אשר מייצבות את הכתף ובכך מגדיל את ייציבות המפרק באופן פסיבי.
ברוב המקרים לאחר הניתוח המטופל ילבש סד שיגביל את תנועת הכתף למשך כ-6 שבועות [ תלוי בגודל הניתוח ובגישת הרופא המנתח] כמו כן מיד לאחר הניתוח המטופל יתחיל טיפולי פיזיותרפיה לצורך הגדלת טווחי התנועה וחיזוק שרירי הכתף ומייצבי הכתף.
חשוב לדעת כי ניתוח הוא רק תחילת התהליך ולאחריו ישנו תהליך שיקום של כ3 חודשים.
אם אתם מתלבטים מה לעשות ומתמודדים עם מקרה דומה כתבו לנו הודעה ואחד מאנשי הצוות יחזור אליכם בהקדם

איך להתכונן לאימון בצורה נכונה:
כולנו זוכרים עוד משיעורי ההתעמלות בבית הספר את שלב המתיחות.
בדר"כ זה היה משולב עם ההסבר שזה משפר את גמישות המפרקים, מונע פציעות, משפר
זרימת דם לשרירים, מעלה את טמפרטורת הגוף [מכאן חימום] ואפילו משפר את התנועה
הכללית.
באמת עד לפני כמעט 20 שנה זה היה בקונצנזוס ועוד יכולנו לראות לפני תחרויות גדולות
ספורטאים שמבצעים מתיחות סטטיות. [תמונה של רץ מפורסם עושה מתיחות]
בשנים האחרונות עוד ועוד מחקרים מצבעים על החסרונות של מתיחות סטטיות לפני אימונים
אז מה בעצם יגרם לנו אם נבצע מתיחות סטטיות לפני אימון?
- ירידה בכח המקסימלי של השריר[1]
- ירידה בכמות מספר החזרות המקסימלי[2]
- ירידה בנפח האימון[3]
אז מה עושים? פשוט להתחיל להתאמן??
לא. יש חשיבות לחימום הגוף כהכנה לפני פעילות גופנית – חימום והכנה נכונים ישפרו
לנו את הביצועים במהלך התרגול, יגמישו את תנועת המפרקים ויכולים למנוע פציעות.
מה שמומלץ היום לעשות נקרא חימום דינאמי. הבאת המפרק לנקודה בה יגיע גם במהלך
האימון והפעלה של השרירים הרלוונטים לאימון המיועד. לצורך העניין אם אנחנו לפני
ביצוע סקוואט עם 50 ק"ג, יש לבצע לפני התרגיל מס' חזרות של סקוואט ללא משקל
במהירות משתנה. אם אנחנו מתכננים לצאת לריצה 10 ק"מ ניתן לבצע ריצה קלה,
לאנג'ים עם משקל גוף והנפות של רגל ישרה באוויר.
-
[1] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22914099
[2] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20647949
[3] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27433992