איך להתכונן לאימון בצורה נכונה

  • By athleticlinic
  • 20 Jun, 2018

האם מומלץ לבצע מתיחות לפני אימון

איך להתכונן לאימון בצורה נכונה:

כולנו זוכרים עוד משיעורי ההתעמלות בבית הספר את שלב המתיחות.
בדר"כ זה היה משולב עם ההסבר שזה משפר את גמישות המפרקים, מונע פציעות, משפר זרימת דם לשרירים, מעלה את טמפרטורת הגוף [מכאן חימום] ואפילו משפר את התנועה הכללית.
באמת עד לפני כמעט 20 שנה זה היה בקונצנזוס ועוד יכולנו לראות לפני תחרויות גדולות ספורטאים שמבצעים מתיחות סטטיות. [תמונה של רץ מפורסם עושה מתיחות]
בשנים האחרונות עוד ועוד מחקרים מצבעים על החסרונות של מתיחות סטטיות לפני אימונים

אז מה בעצם יגרם לנו אם נבצע מתיחות סטטיות לפני אימון?
- ירידה בכח המקסימלי של השריר[1]
- ירידה בכמות מספר החזרות המקסימלי[2]
- ירידה בנפח האימון[3]

אז מה עושים? פשוט להתחיל להתאמן??
לא. יש חשיבות לחימום הגוף כהכנה לפני פעילות גופנית – חימום והכנה נכונים ישפרו לנו את הביצועים במהלך התרגול, יגמישו את תנועת המפרקים ויכולים למנוע פציעות.
מה שמומלץ היום לעשות נקרא חימום דינאמי. הבאת המפרק לנקודה בה יגיע גם במהלך האימון והפעלה של השרירים הרלוונטים לאימון המיועד. לצורך העניין אם אנחנו לפני ביצוע סקוואט עם 50 ק"ג, יש לבצע לפני התרגיל מס' חזרות של סקוואט ללא משקל במהירות משתנה. אם אנחנו מתכננים לצאת לריצה 10 ק"מ ניתן לבצע ריצה קלה, לאנג'ים עם משקל גוף והנפות של רגל ישרה באוויר.


-

[1] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22914099
[2] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20647949
[3] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27433992

By Orel yehi Shalom July 1, 2018
כל המידע העדכני על פריצות דיסק צווארי, הקשר לכאבי צוואר ודרכי טיפול
By Orel yehi Shalom June 25, 2018
הכתף הוא המפרק בעל טווח התנועה הגדול ביותר בגוף. 
בעקבות כך הכתף נוטה יותר לבעיות של חוסר יציבות ביחס למפרקים אחרים, בייחוד בענפי ספורט אשר מצריכים טווחי תנועה קיצוניים בכתף.
חוסר יציבות בכתף יכול להתבטא בצורה של פריקה מלאה טראומתית עד לתת פריקה [פריקה חלקית] שקוראת באופן א-טראומתי.

במאמר זה נרחיב על תת פריקה של הכתף וניתן דרכים להתמודדות עם הבעיה.
דבר ראשון נרצה להגדיר מהי תת פריקה של הכתף ולהבין מה בדיוק קורה שם.
תת פריקה של מפרק הכתף הוא מצב בו ראש עצם הזרוע יוצאת באופן חלקי מהמכתש בו היא נמצאת שנקרא - הגלנואיד. 
בניגוד לפריקה מלאה בה ראש עצם הזרוע יוצאת לחלוטין מהגלנואיד ומצריכה החזרה של הכתף למקומה על ידי רופא אורתופד, בפריקה חלקית לרוב הכתף 'קופצת' למקומה חזרה באופן עצמוני.
הפריקה יכולה להיות מוגדרת כקדמית אחורית ותחתונה כאשר רוב מוחלט של הפריקות הן פריקות קדמיות.

איך זה קורה?
 בפריקה קדמית המנגנון בו הפריקה או התת פריקה נגרמות הן בדרך כלל תוך כדי הרמת היד מעל הראש וסיבוב חיצוני, במהלך התנועה הרצועות והשרירים אינם עומדים בעומס והכתף יוצאת ממקומה באופן חלקי או באופן מלא [בזמן פריקה מלאה], תנועה זאת של עצם הזרוע  מותחת את הרצועות שמגבילות את התנועה של
המפרק לכיוון הנ"ל וכן לעיתים רבות נפגע הלברום - טבעת סחוסית דקה שנמצאת בהיקף הגלנואיד ותפקידה להגדיל את היציבות של הכתף.  
 
בענפי ספורט כגון כדורסל, כדור יד, וג'ודו ישנם תנועות רבות בזווית בהן הכתף נמצאת בסיכון, לכן בענפי ספורט אלו הסיכון לפריקה גדל. בנוסף חשוב לזכור  שהתפקוד עם תת פריקה פוגעת בתפקוד וביכולת הספורטאי. תחושת חוסר היציבות מקשה על תפקוד מעל גובה הכתף כגון בזמן זריקת כדור, היתלות על מכשיר מתח ומשיכה של הכתף. 

אז מה עושים?
ספורטאי חובב או מקצוען שסובל מתת פריקות חוזרות של מפרק  הכתף ניצב מול 2 אפשרויות:

א. שיקום שמרני - ברירת המחדל היא פיזיותרפיה, מחקרים מראים כי רוב האנשים אשר סובלים מתת פריקות של הכתף יכולים לתפקד בצורה מלאה אם יבצעו שיקום טוב. במהלך פיזיותרפיה הפיזיותרפיסט ישמור על טווחי תנועה מלאים של הכתף, יחזק את שרירי חגורת הכתף והשירירים המייצבים ויעבוד עם המטופל על חיזוק בסופי טווחים וכן על תפקוד בזוויות ה'פחות בטוחות' של הכתף.  באם בסוף השיקום המטופל אינו מרגיש מספיק ביטחון בכתף וטווחי התרגול שלו אינו מספקים אותו יש לשקול את האופציה השנייה והיא ניתוח.

ב. ניתוח לייצוב הכתף - בניתוח האורתופד מבצע 'קיצור' של הרצועות אשר מייצבות את הכתף ובכך מגדיל את ייציבות המפרק באופן פסיבי. 
ברוב המקרים לאחר הניתוח המטופל ילבש סד שיגביל את תנועת הכתף למשך כ-6 שבועות [ תלוי בגודל הניתוח ובגישת הרופא המנתח]  כמו כן מיד לאחר הניתוח המטופל יתחיל טיפולי פיזיותרפיה לצורך הגדלת טווחי התנועה וחיזוק שרירי הכתף ומייצבי הכתף. 
חשוב לדעת כי ניתוח הוא רק תחילת התהליך ולאחריו ישנו תהליך שיקום של כ3 חודשים.

אם אתם מתלבטים מה לעשות ומתמודדים עם מקרה דומה כתבו לנו הודעה ואחד מאנשי הצוות יחזור אליכם בהקדם
By Orel yehi Shalom June 20, 2018

"בריאות הגבר" הוא תחום המורכב מ 3 היבטים:

  1. מגוון של בעיות שליטה על סוגרים (קדמי ואחורי).
  2.  בעיות בתפקוד המיני.
  3.  כאב אקוטי או כרוני באגן.

 

אי נקיטת שתן במאמץ / stress incontinence , דחיפות ( URGE ) ותכיפות ( FREQUENCY )

או בשמה האחר דליפת שתן. התופעה נפוצה בעיקר לאחר ניתוחי פרוסטטה בשיעור של עד כ 10% מהמנותחים (נפוץ יותר בכריתה מלאה), אך גם לאחר שימוש בחיתול ו/או קטטר בשל אשפוז על רקע אורתופדי/נוירולוגי/כירורגי.

הדליפה תופיע בעיקר כאשר ישנה עלייה בלחץ התוך בטני (שיעול, צחוק, עיטוש, הרמת משאות ומעברים כמו קימה לעמידה).

הסוגר הלא רצוני נפגע בניתוח וכל הלחץ כעת מוטל על הסוגר הרצוני החלש.

התופעה יכולה להתבטא בקושי בהתאפקות בעת צורך להתרוקן, התרוקנויות מרובות, התרוקנויות חלקיות, בריחת שתן ועוד.

טיפולים:

  1. תרופתי. תרופות המדכאות כיווץ של השלפוחית (אנטי כולינרגיות), תרופות המפחיתות את כמות השתן המצטבר בשלפוחית ע''י הפרשה מוגברת של הורמון ADH)), תרופות ממשפחת SNRI's  שמעלות טונוס בסוגר הרצוני (EUS) וכך מונעות דליפה באופן "טכני", תרופות ממשפחת חוסמי אלפא המקטינות את נפח בלוטת הערמונית ומפחיתות את כיווציה.

*** לכל התרופות תופעות לוואי החל מכאבי ראש, בחילות, הקאות, הפרעות בתפקוד מיני ועוד.

2.                  התנהגותי. ניהול "יומן השתנה" ו/או "יומן שתייה" לצורך הבנה יסודית של הרגלי ההכנסה וההוצאה של נוזלים במהלך 3 ימים רצופים. (כמות ותדירות השתנה, כמות השתיה ובתוכה כמות הקפאין, צבע השתן).

3.                   פיזיותרפיה לרצפת אגן . כאשר ישנה פגיעה בסוגר הלא רצוני, על הסוגר הרצוני לקחת את מלא התפקוד במניעת דליפות – ע''י תרגול חיזוק ובכללה שיפור סיבולת שרירית ותרגול תחת מאמץ וכך למנוע דליפות.

בגברים, התרגול נעשה דרך פי הטבעת (אנוס) על מנת להגיע לכיווץ היעיל ביותר של הסוגר  הרצוני של דרכי השתן.

לאחר תרגול, המטופל יודרך לתרגול עצמי ויהיה תחת מעקב.

 

עצירות כרונית

נפוצה בקרב כ 15% מהאוכלוסיה.  – ע''פ הגדרה צריכה לכלול 2 או יותר מהסימפטומים הבאים:

  • פחות מ 3 "יציאות" בשבוע.
  • מאמץ (לפחות 1/4 מהזמן).
  • גושי צואה קשים (לפחות 1/4 מהזמן).
  • תחושה של אי התרוקנות מלאה (לפחות 1/4 מהזמן).
  • תחושה של חסימה באנוס (לפחות 1/4 מהזמן).
  • שימוש ידני להוצאה של הצואה (לפחות 1/4 מהזמן).

טיפולים:  

  1.  תרופתיים שמרככים ומגדילים את נפח הצואה, או, משלשלים.
  2.  התנהגותיים כמו שינוי תזונתי או שינוי בהרגלי הישיבה בשירותים.
  3.   פיזיותרפיה – תרגול של הרפיית הסוגר האנורקטלי ושליטה עליו. תרגול משולב עם הורדת/ העלאת לחץ תוך בטני.

 

בעיות בתפקוד מיני

ישנו קשר הדוק בין רצפת האגן הגברית לבעיות בתפקוד המיני כגון: זקפה ו/או אורגזמה חלשים/לא מספקים.

תרגול שליטה שרירית וחיזוק של שרירי הפין ( Bulbospongios and Ischiocavernosus) הראו שיפור ניכר ב"קשיחות" של הפין בזמן חדירה. שיפור במשך זמן הזקפה. שיפור בתחושת האורגזמה. שיפור הארכת הזמן עד לשפיכה – כאשר הבעיה היא שפיכה מוקדמת.

 

CPPS – תסמונת הכאב הכרוני באגן.

זוהי תסמונת כאב המאופיינת בכאבים באיזור האגן, הבטן, הסוגרים והשופכה שאינה דלקתית. מאופיינת בכאב חסימתי או "מרגיז" (irritative).

קשורה בבעיות תפקוד מיני ולעיתים מופיעה בזמן השפיכה או לאחריה.

לרוב, נמצא חוסר איזון שרירי של שרירי רצפת האגן כמו טונוס גבוהה (בעיקר) או רפה, קיצור של השרירים המסובבים חיצונית את הירך וקיצור שריר ה LEVATOR ANI שייתבטאו ברגישות גבוהה ומשם לפגיעה בתפקוד הסוגרים.

פיזיותרפיה – תרגול שרירי, עיסוי, מתיחות ו"חינוך" לכיווצים והרפיות מסונכרנות מביאות להפחתה משמעותית של השרירים "הכאובים" וכך מפחיתים את הכאב. לדוג', תרגול הרפיית ה PUBORECTALIS והספינקטר האנאלי החיצוני תוך הורדת הסרעפת והעלאת הלחץ התוך בטני כאשר רוצים לרוקן צואה מהמעיים. כך ההתרוקנות היא מהירה, יעילה וללא מאמץ.

 

מאמרים נוספים