הפרדות בטנית
- By Orel yehi Shalom
- •
- 20 Jun, 2018
- •
Diastasis Recti

אף אחד לא אוהב פרידות אבל על אותו שורש אנחנו גם לא אוהבות הפרדות
ועוד של שרירי הבטן שלנו.
ביננו זה ממש מטרד ה'רכס' הזה שקופץ לו שאנחנו בסך הכל מתיישבות לפנים אחרי שישבנו שעונות לאחור על הספה או שבא לנו ללכת עם חולצה קצרה לאימון וכולם שוב אומרים שלום לאותו 'רכס 'שהגיע שוב לביקור. מה עושים עם זה?
אז FIRST THING FIRST-
הפרדות בטנית או בשמה המקצועי- DIASTASIS RECTI (DR) זו התרחקות בין שני צידי השריר הישר בטני (RECTUS ABDOMINIS) לאורך רקמת הלינאה אלבה (LINEA ALBA). מוגדרת במישוש קליני כשיש הפרדות של 2-2.5 אצבעות לפחות בבדיקה.
ומי היא הלינאה אלבה? זוהי רקמת קולגן שיוצאת מקצה עצם בית החזה ומתחברת לקצה חיבור עצמות האגן מלפנים. רקמה זו מעניקה לבטן יציבות מכאנית ואליה מתחברים שרירי הבטן.
בזמן ההריון שכיחות מצב זה נעה בין 30-70%. במרבית המקרים תהיה סגירה ספונטנית של ההפרדות עד 8 שבועות מלידה. במידה וכבר עברו מעל 8 שבועות ואין שיפור יש להתייעץ עם איש מקצוע מתאים להכוונה וטיפול לפי צורך. 60% מנשים מיד לאחר לידה יחוו הפרדות בטנית וכ- 30% שנה לאחר מכן.
שינויים מכאנים והורמונאלים יכולים להוות גורמי סיכון להפרדות (עובר גדול למשל או גיל אימהי מעל 34 ועוד רבים אחרים).

כאמור כמו רכס שמעט נדחף כלפי חוץ לאורך מרכז הבטן בעת עליית לחץ תוך בטני עקב מאמץ או עומס כלשהו. לעתים אחרי לידה יכול דווקא להראות יותר כמו 'עמק' מאשר 'רכס' כאשר הפער בין השרירים דווקא 'נשאב' פנימה.
המיקום הנפוץ להפרדות נמצא סביב הטבור.
איך אפשר לעזור לזה?
יצירת מתח יעיל ותפקודי של רקמת הלינאה אלבה. חשוב להבין שלא מדובר בסגירת מרווח בלבד (לצורך העניין יכולה להיות הפרדות של 1 ס"מ בלבד עם כשל תפקודי חמוד יותר מאשר הפרדות 3 ס"מ עם ניהול עומסים תפקודי יעיל יותר). למרות שרקמת הלינאה אלבה אינה רקמה אקטיבית, מאחר ומחוברת לרקמה שרירית ניתן לנצל את יתרון החיבור בינהם ליצירת המתח.
הפרדות בטנית יכולה להפריע לאישה עקב מראה אסתטי או עקב חולשה תפקודית בעת הפעלת מאמץ למשל. למוטרדים אסתטית שביננו יש לזכור שקיימת גם רקמה עורית שהיא רקמה פאסיבית או עודפי עור שהשפעתנו עליה מוגבלת יותר.
ואם אנסה לתרגם לעברית- הדגש בתרגול צריך להיות על איכות התנועה תוך כדי נשיפה יעילה והמנעות מיצירת 'רכס' בטני בתרגול. הטיפ המשמעותי בתרגילים שמיועדים להפרדות הוא "לצאת מהקופסא" לגוון במנחים, לאפשר תרגול במנחים תמוכים יותר כמו עמידת 6 או ישיבה /שכיבה צידית ועם דגשי נשימה ורצפת אגן תוך כדי לפי צורך עם הדרגתיות.
בונוס למי שקרא והתמיד עד לפה- שבירת מיתוס!
היום כבר יודעים שלכפיפות בטן לאחר לידה עשו SHAMING שלא בצדק ברשת ובכלל. דווקא מצאו שביצוע של כפיפות בטן בשכיבת קירוס הצר את ההפרדות הקיימת. מעבר לזה מצאו שאם משווים בין כפיפת בטן לאיסופה בלבד נמצא שדווקא באיסוף הבטן נמצאה הפרדות גדולה יותר בהשוואה לכפיפת בטן.
אז זיכרו! איכות זו לא מילה גסה וזה ברמת ה- MUST HAVE באימון.


בעקבות כך הכתף נוטה יותר לבעיות של חוסר יציבות ביחס למפרקים אחרים, בייחוד בענפי ספורט אשר מצריכים טווחי תנועה קיצוניים בכתף.
חוסר יציבות בכתף יכול להתבטא בצורה של פריקה מלאה טראומתית עד לתת פריקה [פריקה חלקית] שקוראת באופן א-טראומתי.
במאמר זה נרחיב על תת פריקה של הכתף וניתן דרכים להתמודדות עם הבעיה.
דבר ראשון נרצה להגדיר מהי תת פריקה של הכתף ולהבין מה בדיוק קורה שם.
תת פריקה של מפרק הכתף הוא מצב בו ראש עצם הזרוע יוצאת באופן חלקי מהמכתש בו היא נמצאת שנקרא - הגלנואיד.
בניגוד לפריקה מלאה בה ראש עצם הזרוע יוצאת לחלוטין מהגלנואיד ומצריכה החזרה של הכתף למקומה על ידי רופא אורתופד, בפריקה חלקית לרוב הכתף 'קופצת' למקומה חזרה באופן עצמוני.
הפריקה יכולה להיות מוגדרת כקדמית אחורית ותחתונה כאשר רוב מוחלט של הפריקות הן פריקות קדמיות.
איך זה קורה?
בפריקה קדמית המנגנון בו הפריקה או התת פריקה נגרמות הן בדרך כלל תוך כדי הרמת היד מעל הראש וסיבוב חיצוני, במהלך התנועה הרצועות והשרירים אינם עומדים בעומס והכתף יוצאת ממקומה באופן חלקי או באופן מלא [בזמן פריקה מלאה], תנועה זאת של עצם הזרוע מותחת את הרצועות שמגבילות את התנועה של
המפרק לכיוון הנ"ל וכן לעיתים רבות נפגע הלברום - טבעת סחוסית דקה שנמצאת בהיקף הגלנואיד ותפקידה להגדיל את היציבות של הכתף.
בענפי ספורט כגון כדורסל, כדור יד, וג'ודו ישנם תנועות רבות בזווית בהן הכתף נמצאת בסיכון, לכן בענפי ספורט אלו הסיכון לפריקה גדל. בנוסף חשוב לזכור שהתפקוד עם תת פריקה פוגעת בתפקוד וביכולת הספורטאי. תחושת חוסר היציבות מקשה על תפקוד מעל גובה הכתף כגון בזמן זריקת כדור, היתלות על מכשיר מתח ומשיכה של הכתף.
אז מה עושים?
ספורטאי חובב או מקצוען שסובל מתת פריקות חוזרות של מפרק הכתף ניצב מול 2 אפשרויות:
א. שיקום שמרני - ברירת המחדל היא פיזיותרפיה, מחקרים מראים כי רוב האנשים אשר סובלים מתת פריקות של הכתף יכולים לתפקד בצורה מלאה אם יבצעו שיקום טוב. במהלך פיזיותרפיה הפיזיותרפיסט ישמור על טווחי תנועה מלאים של הכתף, יחזק את שרירי חגורת הכתף והשירירים המייצבים ויעבוד עם המטופל על חיזוק בסופי טווחים וכן על תפקוד בזוויות ה'פחות בטוחות' של הכתף. באם בסוף השיקום המטופל אינו מרגיש מספיק ביטחון בכתף וטווחי התרגול שלו אינו מספקים אותו יש לשקול את האופציה השנייה והיא ניתוח.
ב. ניתוח לייצוב הכתף - בניתוח האורתופד מבצע 'קיצור' של הרצועות אשר מייצבות את הכתף ובכך מגדיל את ייציבות המפרק באופן פסיבי.
ברוב המקרים לאחר הניתוח המטופל ילבש סד שיגביל את תנועת הכתף למשך כ-6 שבועות [ תלוי בגודל הניתוח ובגישת הרופא המנתח] כמו כן מיד לאחר הניתוח המטופל יתחיל טיפולי פיזיותרפיה לצורך הגדלת טווחי התנועה וחיזוק שרירי הכתף ומייצבי הכתף.
חשוב לדעת כי ניתוח הוא רק תחילת התהליך ולאחריו ישנו תהליך שיקום של כ3 חודשים.
אם אתם מתלבטים מה לעשות ומתמודדים עם מקרה דומה כתבו לנו הודעה ואחד מאנשי הצוות יחזור אליכם בהקדם

איך להתכונן לאימון בצורה נכונה:
כולנו זוכרים עוד משיעורי ההתעמלות בבית הספר את שלב המתיחות.
בדר"כ זה היה משולב עם ההסבר שזה משפר את גמישות המפרקים, מונע פציעות, משפר
זרימת דם לשרירים, מעלה את טמפרטורת הגוף [מכאן חימום] ואפילו משפר את התנועה
הכללית.
באמת עד לפני כמעט 20 שנה זה היה בקונצנזוס ועוד יכולנו לראות לפני תחרויות גדולות
ספורטאים שמבצעים מתיחות סטטיות. [תמונה של רץ מפורסם עושה מתיחות]
בשנים האחרונות עוד ועוד מחקרים מצבעים על החסרונות של מתיחות סטטיות לפני אימונים
אז מה בעצם יגרם לנו אם נבצע מתיחות סטטיות לפני אימון?
- ירידה בכח המקסימלי של השריר[1]
- ירידה בכמות מספר החזרות המקסימלי[2]
- ירידה בנפח האימון[3]
אז מה עושים? פשוט להתחיל להתאמן??
לא. יש חשיבות לחימום הגוף כהכנה לפני פעילות גופנית – חימום והכנה נכונים ישפרו
לנו את הביצועים במהלך התרגול, יגמישו את תנועת המפרקים ויכולים למנוע פציעות.
מה שמומלץ היום לעשות נקרא חימום דינאמי. הבאת המפרק לנקודה בה יגיע גם במהלך
האימון והפעלה של השרירים הרלוונטים לאימון המיועד. לצורך העניין אם אנחנו לפני
ביצוע סקוואט עם 50 ק"ג, יש לבצע לפני התרגיל מס' חזרות של סקוואט ללא משקל
במהירות משתנה. אם אנחנו מתכננים לצאת לריצה 10 ק"מ ניתן לבצע ריצה קלה,
לאנג'ים עם משקל גוף והנפות של רגל ישרה באוויר.
-
[1] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22914099
[2] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20647949
[3] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27433992